וונדרוומן מזן חדש – איך להיות טובות לעצמנו?

הרבה נכתב ונאמר על הג’אגלינג (להטוטנות) המטורף שאנו הנשים עושות כדי לחיות חיים שלמים ומסופקים, והעל הצורך לאזן בין הבית, המשפחה, הקריירה, בין הרצון לטפח ולטפל בעצמנו, לבין דאגה לאחרים. לנו, כנשים, יש סט ענק של “כובעים”, או “תפקידים”שאנו רוצות להיות הכי טובות בהם, בתחומים השונים במעגל חיינו, ובצדק, זו זכותנו המולדת, להיות “וונדרוומניות”, כך אני מאמינה! השאלה החשובה שאנו צריכות לשאול את עצמנו היא : וונדרמן – מאיזה סוג?

אנו רוצות להיות בנות זוג משקיעניות ורומנטיות, חברות הכי טובות בעולם, בנות מוצלחות, אחיות נהדרות, ואימהותנוכחות ויוצאות מן הכלל, וגם לפתח קריירה/עיסוק שנרוויח ממנו כסף רב, וגם לפתח את עצמנו, למצוא זמן לתחביבים ולספורט ולתזונה נכונה, והכי חשוב –גם לצמוח ולהתפתח אישית ולהביא יותר מהיכולות והכשרונות שלנו לעולם. והחידוש שלי הוא שניתן להיות “וונדר וומן”  אך ללמוד איך לעשות את זה מבלי לשלם על כך מחיר גבוה, בגופנו, בנפשנו או ברוחנו. להיות וונדרוומן מזן חדש.

אני יודעת על מה אני מדברת כי אני ומשפחתי שילמנו מחירים כבדים, כשחייתי בתוך מלכודת העכברים הזו, של “הכל יכולה”, עד שעשיתי שינוי משמעותי בחיי לפני כשבע שנים. עד אז עבדתי עשור כעיתונאית, מכורה לביפרים וטלפונים 24/7, וחוויתי חוסר-איזון מטורף בין הבית לקריירה, בין הצרכים של אחרים לצרכים שלי. לכאורה, כלפי חוץ- הייתי וונדרוומן, ותפקדתי, והצלחתי, כך שלא היתה לי שום סיבה הגיונית לשנות את חיי, אך היום אני יודעת שהייתי “וונדרוומן מהזן הישן”, כי שילמתי מחירים גבוהים, כשהגוף שלי קרס, מעייפות כרונית בשלב מסוים, כשהזוגיות שלי נפגעה, חברות התרחקו, ובעיקר בכך שהייתי אימא לחוצה ולא נוכחת באמת לילדיי. בתוכי הרגשתי תחושה של כאוס, ושאיני באמת שולטת בחיי, אלא עסוקה בהשרדות, לא רק בחיי האישיים אלא גם מקצועית.  למרות שאהבתי את מה שעשיתי והצלחתי, הרגשתי שאני עובדת על אוטומט, וקמה בבוקר לעבודה מתוך שגרה וללא תשוקה אמיתית בלב.

בשלב מסוים כשהסימנים התגברו, החלטתי לעזוב הכל, ולצאת ל…כלום. לא ידעתי מה אני הולכת לעשות בשארית חיי, אך היתה בי אמונה (מפתח) חזקה, שמשהו טוב ייצא מזה. והדבר המדהים שגיליתי שכשהסכמתי להיות באי ודאות– (מפתח) לתקופה מסוימת, דווקא אז צמחו דברים חדשים ונפלאים בחיי…ולמדתי שזה אפשרי עבורי להיפתח לשינוי ולחיות באיזון.

אני בטוחה שהשאלה שעולה לכן היא: האם זה אפשרי עבור כל אחת?האם גם עבורי אפשרי המודל של : גם וגם וגם….וגם?

אז יש לי חדשות טובות, וחדשות טובות יותר. החדשות הטובות הן שהתשובה לשאלה היא כן. ואני אומרת זאת בוודאות, לא רק מנסיוני האישי, אלא משום שחקרתי את הנושא במשך כשלש שנים,(ולמעשה ממשיכה לעסוק ולחקור אותו עד היום) כשפגשתי וראיינתי במשך מספר שנים, עשרות נשיםמופלאות מכל הארץ, שעשו שינויים משמעותיים בחייהם, והצליחו. החדשות הטובות יותר, הן, שבתהליך הזה גיליתי גם 12 כלים, שאני מכנה אותם “מפתחות לצמיחה ושינוי”,שזיהיתי שעבדו עבורי ועבור אותן נשים, ועזרו להן להתמודד עם הקשיים, הנפילות בדרך, האמונות והפחדים בדרך לשינוי, כלים שסייעו להן להתחבר ולהיות טובות יותר לעצמן, להקשיב לאינטואיציה וללב שלהן, ולפעול ממקום יותר עוצמתי בחייהן. כחלק ממילוי ייעודי בעולם (עוד אחד מ”המפתחות”..) אני היום רואה שליחות ללמד ו”לעביר אותם הלאה”, לכל אישה שמוכנה ללכת בדרך הזו של למידה, צמיחה ומודעות.

ובקשר ל.. “וונדרוומן”, אני מציעה היום להיות- ונדרוומן אך מסוג חדש. גם לממש את עצמנו בכל תחומי המעגל שלנו, ולצמוח ולהתפתח, בכל אחד מה”הכובעים” שלנו, ויחד עם זאת גםללמוד לשים את עצמנו במרכז, ולאזן ביניהם.  וזה יקרה כשנתחבר למרכז העוצמה שלנו, כשנחקור מי אנחנו באמת, מה חשוב לנו, כיצד נכון להקשיב לעצמנו, ואיך להיות טובות לעצמנו ולמלא, לפני הכל, את הצרכים שלנו, הפיזיים, הרגשיים המנטליים והרוחניים, משום שרק כשנהיה טובות לעצמנו, נוכל להיות גם הכי טובות שאנו יכולות בכל מעגלי חיינו, ורק אז נרגיש שאנו מסופקות, ואז גם נתקרב קצת יותר לתחושה החמקמקה הזו, ששמה “אושר”.

והנה מבחן עצמי קטן, שיעזור לכן לזהות האם אתן וונדרוומן מהזן החדש. שאלות שאני שואלת את עצמי בסופו של כל  יוםJ,

• מה עשיתי היום למען עצמי?
• האם חייתי את יומי/חיי מתוך תשוקה?
• האם אהבתי והייתי נאהבת?
• האם ליומי/חיי היה משמעות?

אני מזמינה כל אחת מיכן, לשאול את עצמה את השאלות הללו, ואם התשובות שאתן מקבלות, אינן מוצאות חן בעיניכן, עכשיו זה הזמן הטוב ביותר לפעול…ולשנות. כי אין לנו זמן אחר, מלבד ההווה, שהוא, כפי שאומרים באנגלית, “מתנה” שאנו יכולות לבחור לתת לעצמנו בכל רגע ורגע מחדש.