זהו זמן מיוחד ומרגש במחזוריות השנתית, סוג של תקופת מעבר בין ישן לחדש. כמו שבביתנו הפיזי אנחנו מנצלים את התקופה הזאת לניקיון, לסידור ארונות ולפינוי בגדים וחפצים ישנים כדי להתחדש, כך מומלץ לעשות ניקיון, סדר והתחדשות גם בבית הפנימי שלנו בכל הרבדים – פיזי, רגשי, מנטלי ורוחני.

בימים אלה אנחנו עומדים בפני הזדמנות גדולה לאתחול מחדש, לריסטרט בחיינו. שנה מסתיימת ושנה חדשה מתחילה.
התקופה הזאת, הכוללת את חודש אלול, שסוגר את השנה שחלפה, ואת חגי תשרי – ראש השנה ויום הכיפורים, פותחת בפנינו הזדמנות קוסמית היא “עת מיוחדת. תקופה זו של רצון” על פי המסורת היהודית, שבה יש לנו “סיעתא דשמיא”, סיוע מעולמות גבוהים, בתהליכי “ניקיון רעלים רוחני”. תהליכים אלה מאפשרים לנו לזהות את כל מה שתוקע, מפריע, מרעיל ומונע מאיתנו לחיות חיים מלאים, שמחים ובריאים של מימוש ותשוקה; לשחרר את הישן שאינו משרת אותנו עוד ולהשאיר אותו בשנה שחלפה כדי לפנות מקום לדברים חדשים שאנו רוצים ומייחלים להם בחיינו.
תקיעות מיותרת “ישן מפני חדש תוציאו” (ויקרא כו, י), כך נאמר בפרשת “בחוקותיי”, שבה ניתנו ברכות שפע לעם ישראל. משפט זה מדגיש את המתח התמידי בין הרצון להמשיך לאחוז בישן – גם אם הוא אינו טוב או אינו משרת אותנו עוד – רק כי אנחנו רגילים אליו, ובין קבלה וזימון של החדש – כל מה שאנו רוצים בתחומי חיינו השונים. המתח הזה, שהוא “בן דודו” של הפחד, גורם לנו להרגיש תקועים ושאיננו מממשים את עצמנו כפי שהיינו רוצים. קל לראות את התקיעות הזאת בתחומים הפיזיים, למשל בארונות שלנו ש”מפוצצים” בבגדים, בכלים ובחפצים ישנים שאיננו משתמשים בהם, אך יש לנו רגשות וסנטימנטים כלפיהם, ולכן איננו משחררים אותם. זה מתבטא גם בקילוגרמים מיותרים ש”תקועים” בגופנו ואיננו יכולים להיפרד מהם. ברובד הרגשי, קשה מעט לזהות את התקיעות בחיי היומיום שלנו. אנו מרגישים אותה בעיקר כשאנחנו חווים אובדן כגון מוות או נטישה, נאחזים בו ומתקשים לשחררו לדרכו כדי להתקדם הלאה בחיינו ולפתוח דף חדש. עוד יותר קשה לזהות תקיעות ברובד המנטלי מכיוון שבדרך כלל אלה אמונות בסיסיות ודפוסי מחשבה עתיקים שנצרבו בתודעה שלנו, לעתים בגילים צעירים מאוד.

לחצו כאן על הלינק לקריאת הכתבה old and new sep2017