סבתא בישלה דייסה…נתנה לילדים, נתנה לבן זוגה, נתנה לחברה, נתנה לאחותה, נתנה לאמא, נתנה לשכנה, נתנה לכלב, נתנה ונתנה ונתנה, ונחשו למי לא נשאר?….נכון, לעצמה.

תיכף נחזור לסבתא, שהעבירה את הירושה האנרגטית הזו, לבת שלה, ולנכדה שלה, ולנינה שלה…אך  לפני כן, אספר לכם מנין הגיע הרעיון לכתוב את המאמר הזה.

השבוע כתבתי פוסט בפייסבוק, שבו העליתי תמונה שלי, יותר נכון של הרגלים שלי, כשאני נחה על ספסל מוצל במקום מקסים בפארק הירקון, ושאלתי בו שאלה פשוטה – האם לקחת היום זמן בשביל עצמך?

סיפרתי שם שאני מידי יום מתכננת לעצמי, זמן איכות, שלי לבד עם עצמי, לבהייה. זהו זמן נטול אג’נדה כלשהי, שבו איני הולכת, או שומעת הרצאה, מדברת בטלפון, או אפילו עושה מדיטציה, אלא פשוט נחה, במקום כלשהו, ובוהה במשהו שעושה לי נעים בעין, בדרך כלל אצלי זה משהו שקשור במים. הזמן הזה, יכול להיות כמה רגעים בודדים, אך ערכו עצום, לכל מי שמחשיב עצמו, כאדם צומח שנמצא בתהליך של התפתחות אישית. הפוסט הזה קיבל הרבה לייקים ותגובות, כשבאחת מהן, נשאלתי מה זה בכלל “זמן בוהו”, ושנית, איך אני מקשרת בינו לבין “לצמיחה והתפתחות אישית”. שאלה מצוינת, שנתנה לי את הרעיון, והדחיפה לכתוב על כך מאמר.

אז ראשית אסביר ש“זמן בוהו”, זהו מושג, שלא אני המצאתי, אלא שמעתי מחברה שלי לפני שנים רבות. אמא חד-הורית, שעבדה מסביב לשעון, כדי לגדל ילד מקסים ומוכשר, חבר של בני מהגן, שתמכנו ועזרנו זו לזו בגידול הבנים, ששניהם אגב, חיילים היום. אחר צהריים אחד, אחרי יום עבודה, נפגשנו כהרגלנו בפארק עם הילדים ששיחקו לידנו, והיא נראתה מותשת במיוחד. לשאלתי האם הכל בסדר היא ענתה “לא, אני מרגישה שאני כל היום עושה ועושה ונותנת לאחרים, בעבודה במשפחה ובבית – ולא נשאר לי זמן בכלל, לעצמי. ואני יודעת מה חסר לי – “זמן בוהו”- רק לבהות במשהו נעים, בלי צורך לעשות משהו, לנקות את הראש מהכל”.

זו היתה הפעם הראשונה שנתקלתי במושג הזה, ומיד התחברתי אליו כבר אז. הייתי “אשת קריירה”, עיתונאית, מכורת לביפרים ופלאפונים, ואימא לשני ילדים קטנים, מותש רוב הזמן בעצמי, כשבזמנו אפילו לא חשבתי במושגים של חסר לי “זמן לעצמי”. כי זה נראה לי פריווילגיה ששמורה רק לאנשים שהגיעו לגיל פנסיה, ולא לאימא, בת, חברה, בת זוג, אישה עובדת, כמוני.

במקרה שלי, בניגוד לחברתי החכמה, שגילתה זאת יחסית מוקדם, עברו עוד שנים רבות, עד שעשיתי שינוי משמעותי בחיי, והבנתי שאני זקוקה “לזמן בוהו” קטן מידי יום, ואף לזמן בוהו מורחב, אחת לכמה זמן, כדי לשמור על עצמי, ולהעניק קודם כל לעצמי, זמן שקט להתאוורר, להתחדש ולהתמלא מחדש באנרגית חיים. הבנתי גם שכשאני עושה זאת, יש לי הרבה יותר לתת…לאחרים. 

ובאמת, אם נסתכל היטב על היום יום שלנו, אין לי ספק שנגלה עד מהרה, שהוא מלא ועמוס וגדוש, בכל רגע נתון, בדברים ש”צריך לעשות” בעבודה, בבית, עם הילדים, עם ההורים, עם חברים ומשפחה. ובדרך כלל אנו “רודפות  אחרי הזנב של עצמנו” אם תרצו כמו מעין עכברי מעבדה, שרצים כל היום על הקרוסלה, אך לא באמת מגיעים למקום כלשהו, אלא רק מסובבים את הגלגל מכוח האינרציה שלנו. כי ביננו, תמיד יש משהו לעשות, שיחת טלפון, פגישת עבודה, סידורים, קניות, לאכול, לעבוד, לכתוב סיכום פגישה, לעמוד בדד ליינים בעבודה, לענות למיילים, לשלם חשבונות, לעשות טסט לאוטו, לקנות מתנה לחבר, לקחת את הילד מהגן, להחזיר, להכין דוחו”ת מע”מ, ללכת לקוסמטיקאית, לרופא שיניים, לגניקולוג, לשיעור פילאטיס,……השלימו את החסר.

קוראים לזה “חיים”, כפי שאנו מכירים אותם, ותמיד חסרה לנו שעה או עשר שעות ביום, כדי להשלים את כל מה שתכננו ורצינו ולא הספקנו. ונשאלת השאלה, האם, בתוך כל ה”עשייה” הזו, אנו מוצאים זמן, לעצור לרגע את המרוץ הזה, לשים רגל על רגל, ולבהות במשהו שעושה לנו טוב? 

ואם כבר אנו שואלים כדאי גם לשאול את עצמנו את השאלה שהיא אולי  אפילו יותר משמעותית מהקודמת – למה? שהרי אם יהיה לנו “למה” חשוב מספיק, נמצא את הדרך ל”איך” (גם זה לא שלי, את זה הגה פרידריך ניטשה בכבודו ועצמו)

למה “זמן הבוהו” חשוב לנו ולהתפתחות האישית שלנו?

לי הוא חשוב מכמה סיבות:

ראשית משום שזה זמן שבו, אני יוצרת באופן מודע ומכוון, מרחב, חדש, נקי, ריק, בזמן שלי, שבדרך כלל מלא ועמוס, כדי “לעשות כלום”, ופשוט להיות עם “עצמי”, האדם הכי חשוב לי, ושאני הכי פחות מקדישה לו. אם תרצו- זמן לטיפוח העצמי.

שנית, מעצם זה שאני עושה זאת, אני משדרת למוח שלי, זה שטרוד כל היום בלשרוד, ולעשות ולתת חלקים מעצמי ומהכשרונות והיכולות והזמן שלי לאחרים מסביבי,  מסר חד וברור – שאני חשובה! שמגיע לי! שזה אפשרי עבורי  לעצור את הגלגל המסתובב, ולו לכמה רגעים, ופשוט “להיות”, סתם כי בא לי.

שלישית, הזמן שלי עם עצמי, לבד, בשקט, בבהייה, הוא הזמן היחידי, שבו אני מוצאת את היכולת להקשיב לקולות הפנימיים שלי, בלי שה”רעשים החיצוניים” יפריעו לי. כי כשאני כל הזמן בעשייה, והיום שלי מלא ועמוס, אין מקום, וזמן למשהו חדש להיכנס לחיי. אך כשאני עוצרת, מתוך בחירה, אני נכנסת לסוג של “ריק”, ונוצר בתוכי מרחב חדש, שבו אני יכולה לראות את העולם באור שונה, לעלות לרמת מודעות חדשה, ולהבחין באפשרויות חדשות, לחלום בהקיץ, ללדת רעיון חדש, ליצור דברים חדשים בדמיוני .

רביעית- כשאני נותנת קודם כל לעצמי- אני מתמלאת ומתחדשת באנרגיה, ויש לי הרבה יותר ממני, לתת לאחרים, גם בתחום האישי, וגם מקצועית. אני באה ממקום של שפע ומלאות, ולא ממקום של חוסר, ומיד מרגישים זאת עלי:)

לפני סיום, אני רוצה לחזור לרגע שוב לסבתא – שבישלה את הדייסה, וחילקה ונתנה  לכווווווווווווווווולם, ולעצמה לא השאירה.  הסבתא הזו, ששמה את צרכי כולם לפני הצרכים שלה עצמה, העבירה את הירושה האנרגטית והתרבותית הזו, גם לבתה, ולנכדתה, ואף לנינה שלה, גם אם עשתה זאת באופן בלתי מודע, על ידי דוגמא אישית. הסבתא הזו, מעולם לא איפשה לעצמה לעצור לרגע את מרוץ החיים, ולרדת מהקרוסלה שלה, כדי לדאוג ולתת גם קצת דייסה לעצמה. היא לא ידעה להעניק לעצמה את “זמן בוהו”, שהיה מאפשר לה מרחב חדש, להתפתח, לצמוח, לראות ולעשות דברים נוספים, לגלות ולממש עוד יכולות וכישורים שלה, חוץ מלבשל דייסה לאנשים שהיא אוהבת…

היום, כמאמנת נשים בתקופות של צמיחה ושינוי בחיים, מגיעות אלי נשים רבות, שנמצאות במקום הזה – לאחר שנתנו נתנו נתנו, לכווווווולם, כל הזמן, ולא השאירו כלום עבור עצמן. הן חשות ריקות, מאוכזבות, מבולבלות, כועסות, מתוסכלות, לא ממומשות, ולא מבינות אפילו למה הן מרגישות כך, ושזה חלק מהמטען הגנטי והתרבותי שהן “נושאות” איתן מעצם היותן נשים. 

לשמחתי ולשמחתכן, לעומת הסבתא שלנו, אנחנו, הבנות, הנכדות והנינות, חיות בעידן אחר, עם מודעות חדשה, ואפשרויות נוספות, מאלו שהיו לסבתות שלנו.

אנו יכולות  לבחור להעניק לאחרים, וזה בסדר גמור, ואפילו כיף, אך מותר לנו, וזו אפילו חובתנו, בעיני, לדאוג גם, ואולי לפני הכל, לעצמנו. לדעת לקחת לעצמנו זמן בוהו, לתכנן וליצור את ה”ריק” במכוון, כדי להתחדש ולהתמלא, במה שאנו בוחרות ורוצות באמת. כדי שלא נתעורר בוקר אחד ונגלה שהחיים “קרו לנו”….בזמן שאנו תכננו ורצינו תוכניות אחרות, רק משום שפעלנו על “הטייס האוטומטי” של גלגל החיים.

לסיום- כמה טיפים ליצירת זמן בוהו יומי/תקופתי

1. קבלי החלטה –  זכרי שאנו רוצות ליצור כאן הרגל חדש, שתכניסי אותו לתוך סדר היום שלך, ותתמידי בו לפחות 21 יום, כדי לבדוק את האפקטיביות שלו על חייך. אמרנו כבר שסיבות באות קודם, אז כדי לקבל החלטה ולעמוד בה אני מזמינה אותך לכתוב – למה חשוב לי ליצור את זמן הבוהו שלי- מה זה ייתן לי ?

2. הכניסי ליומן– זכרי שמה שלא קיים ביומן, לא קיים!!!  מכיוון שזמן הבוהו לא מוגדר, הוא יכול להיות אפילו רק כמה רגעים ביום כהתחלה. לכן, שבי עם היומן שלך, בתחילתו של כל שבוע, עברי על כל הדברים המתוכננים שיש לך בשבוע, וחפשי את החלונות בזמן שלך. בכל יום יש “חור” קטן, בין פגישות, אחרי ששמים את הילדים בגן/בית ספר, ולפני שמגיעים לעבודה, כשיורדים לארוחת צהריים, באמצע היום, לתכנן 5 דקות בהלוך או בחזור. או אולי יותר מתאים לך דווקא אחר הצהריים לפני שאת נכנסת הביתה, לקחת לעצמך עוד 5 דקות עדיף בטבע, אך לא חייבים.  ו…סמני לך את הזמן הזה ביומן מראש ב 21 יום הבאים.

3. תזכורת קופצת בטלפון הנייד/במחשב שלך – הרגלים חדשים דורשים מודעות יום יומית, הכניסי תזכורת יומית על “זמן בוהו” שתקפוץ לך ותזכיר לך לממש אותו מידי יום.

4. קני לך מחברת קטנה צבעונית ויפה, שיהיה לך כיף לכתוב בה, והחזיקי אותה בדרך קבע בתיק שלך. קראי לה “מחברת הרעיונות החדשים שלי” “מחברת הבוהו“, או כל שם אחר שבא לך, ובכל פעם שעולה לך רעיון/מחשבה/רגש, כל דבר שצף, במשך הימים הללו, כתבי אותו במחברת.

5. אחת לכמה חודשים, הרשי לעצמך זמן בוהו מורחב – פנקי עצמך בסופשבוע  אפשר עם בן זוג, עם קבוצת חברות או לבד לגמרי – רצוי בטבע, שבו גם אם את עם אנשים נוספים, הודיעי להם שאת זקוקה גם לזמן איכות ובהייה עם עצמך…ואל תשכחי לקחת איתך את המחברת הצבעונית ולכתוב כל מה שעולה לך. בין הדפים שתמלאי, מספיק שיעלה לך רעיון אחד חדש – שיכול להצמיח אותך וליצור שינוי משמעותי לטובה בחייך.

בהצלחה ובאהבה רבה !

שלך, אורלי בר-קימה