איך לעשות "קפיצה קוונטית" רוחנית בחג מתן תורה?
“השמים פתוחים, הארץ גדולה, והדרך אינסופית” (לאו דזה, מתוך ספר הטאו)
ברוכים הבאים לחודש סיוון! חודש שבו התקיים בהר-סיני במדבר, המעמד המקודש ביותר – שבו ניתנה לנו התורה, שהיא המהות הרוחנית הגבוהה ביותר, שמחברת אותנו חיבור עמוק לחוקי וכללי המשחק הרוחניים של החיים, ולמעשה גם לעצמנו. חודש סיוון נחשב לחודש שבו אנו יכולים לעשות את הקפיצה הקוונטית הרוחנית הגדולה ביותר שלנו, והערב הזה במיוחד, כמו גם כל השבוע הזה, הוא הקריטי ביותר.
כפי שאתם בוודאי כבר יודעים, כחברים בקהילת “השראה פרקטית”, חגי השנה העברית הם “חלונות בזמן”, המקפלים בתוכם פוטנציאל להתחדשות וצמיחה, ולכל חודש יש את ההזדמנות שהוא מביא איתו. כאנשים מודעים, רובנו כבר יודעים, שהמציאות יכולה להיברא על ידנו, בכל רגע ורגע מחדש, ובכל רגע ורגע יש לנו אפשרות לבחור…מחדש. והחודש יש לנו הזדמנות משמעותית לעשות זאת.
ערב ראש חודש, טומן בחובו את הזרע של החודש, כשהמודעות שבה אנו נמצא ב”ראש” של כל חודש, והדברים שנחשוב, נרגיש ונעשה בו, ישפיעו אנרגטית על החודש כולו. לכן חשוב “לתפוס” את האנרגיה של החודש כבר מבראשיתו, ולממש את ההזדמנות שהוא נותן לנו כבר מההתחלה.
לאורך כל 49 ימי העומר, שמסתיימים ביום שבת, בערב חג השבועות, הלכנו, כמו בני ישראל במדבר. עברנו ואנו עדיין עוברים, הכנה רוחנית, פיזית, מנטלית ורגשית, והרבה מאוד אתגרים, כפי שכולנו הרגשנו, כדי “להכין את עצמנו להתעלות הרוחנית שבקבלת התורה”, וזוהי המתנה הגדולה שהשבוע הזה נותן לנו – היכולת לצמוח לקראת “עצמאות רוחנית”.
כמו תינוק, שלומד ללכת לבד, בהתחלה אנו זקוקים לתמיכה. למישהו, כמשה רבנו, ואהרון הכהן, לרב, לגורו, למנטור, שינחה אותנו, שיחזיק לנו את היד, שיגיד לנו מה לעשות, בשלבים הראשונים של התפתחותנו הרוחנית. אבל בשלב מסוים, מגיע הרגע, שעלינו פשוט לעשות את הצעדים העצמאיים שלנו, כמו שהתינוק עושה בעולם הפיזי, גם בעולם הרוח, ולקחת אחריות על תהליך הצמיחה שלנו. ללמוד להיות “הגורו” של עצמנו.
אם תהיתם למה למשל קוראים לחג “מתן” תורה ולא “קבלת” התורה, זאת בדיוק הסיבה בעיני. התורה ניתנה במעמד הר סיני, לכל העם לנו על ידי הבורא, אלוהים, מתוך כוונה שלו להיטב לנו, הנבראים שלו. כי אלוהים תמיד בעדנו, וחוקי המשחק הרוחניים הם תמיד לטובתנו הגבוהה, למרות שלא תמיד אנו רואים זאת ברגע הראשון.
אבל מהרגע שהוא נתן, זו הבחירה שלנו אם לקבל אותם וכיצד ליישם אותם. לשם כך עלינו לעשות את המאמץ, את ההשתדלות שלנו. זה אומר לתת אמון בעצמנו, באלוהים ובחוקי משחק החיים, שבאנו לכאן לשחק לפרק זמן של 80-100 שנה?? ותסכימו איתי שזה פרק זמן קצרצר, במושגי האינסוף האלוהי.
אם אתם שואלים את עצמכם למה בכלל צריך חוקים וכללים רוחניים?
התשובה היא משום שאם הטוב שאנו רוצים יבוא אלינו “בחינם” אנו לא נדע להעריך זאת. בדקו עם עצמכם, האם, כשאתם מקבלים משהו שלא טרחתם והתאמצתם עבורו, פעם אחר פעם, אחר פעם, אתם מרגישים עם זה טוב? לא ממש.
משום שזה נקרא “לחם ביזיון”, אנו מקבלים משהו שאנו חשים שאינו באמת מגיע לנו, כי לא הרווחנו אותו.
רק כשאנו מרחיבים את הגבולות שחשבנו שהם בלתי אפשריים עבורנו,
רק כשאנו מתאמצים מאירים ומעירים את היכולות והכוחות הפנימיים שלנו,
רק אז, אנו צומחים וגדלים כבני אדם ועל הדרך גם מרחיבים את “הכלי” שלנו ואת המודעות שלנו, באופן שמאפשר לנו לקבל את השפע והטוב המגיעים לנו.
במצב הזה בלבד, אנו מתקרבים לתחושה החמקמקה הזו שנקראת “אושר”, ואיתה באים גם השלום פנימי, השלווה, תחושת ההצלחה, המימוש והסיפוק.
ומה אלו אם לא המטרה העליונה של צמיחתנו והתפתחותנו הרוחנית?
אז איך עושים זאת השבוע, ולאורך כל החודש, תכ’לס?
ניסים אמון, נזיר זן ומורה חביב עלי, אומר שמורה רוחני אמיתי, לעולם לא יגיד לכם מה לעשות, ולא יתערב בניהול חייכם. מורה אמיתי עושה בעיקר דבר אחד – הוא מאיר לכם את הדרך כדי שתוכלו לקחת אחריות על ניהול חייכם, ומעניק לכם את הכלים להעצים את עצמכם, להתעורר אל האמת, ואז- לקבל אותה כפי שהיא.
כי האמת היא פשוטה, ונמצאת כל הזמן לנגד עינינו, כמו מראה גדולה, אך אנו מסרבים לראות אותה, מתווכחים איתה, כועסים עליה ומשקרים לעצמנו רוב הזמן.
מורה רוחני אמיתי, אומרים חכמי הזן, רק עוזר לנו “לנקות את המראה”.
אז כדי לעזור לכם “לנקות את המראה” אתן לכם טיפ קטן – רמז שניתן במעמד הר סיני, ואנו יכולים להבין ממנו מה נדרש מאיתנו בזמן הזה, כאנשים רוחניים, שרוצים להתעלות למעמד הגבוה ביותר של הר-סיני הפרטי שלנו.
בני ישראל הונחו להכין את עצמם לקבלת התורה, במשך שלשה ימי “היטהרות”, כשהתנאי לקבלת התורה שם, מתחת להר סיני, היה – שכולם יקבלו אותה ביחד, באחדות ובהרמוניה. המשמעות היא שכולם, ללא יוצא מן הכלל, יתעלו מעל חילוקי הדעות שלהם, יתחברו לליבם, ויקיימו את מצוות “ואהבת לרעך כמוך”, גם אם “רעך” הוא אחר ושונה ממך.
הדרך לעשות זאת, בעזרת האנרגיה של חודש סיוון, היא להפוך חושך לאור, כלומר, לעשות מאמץ כנה ואמיתי לראות כל אדם שאנו נפגשים, או באים איתו במגע כלשהו, “באור” שלו, ולא “בחושך”.
הקטץ’ הוא שזה כולל את כולם!
גם, ואולי בעיקר, את האנשים שהכי מאתגרים אותנו. זה אומר בפועל – להיות בכוונה ובהשתדלות מיוחדת במודעות של “אור”. כלומר כשפוגשים אדם, או חושבים על אדם אחר, להתכוונן ולהתמקד רק בדברים הטובים שבו, רק בזכרונות הטובים שיש לנו ממנו, רק בתכונות הטובות שלו, ולשכוח את כל השאר. להתבונן בו או בה, בעיניים טובות ואוהבות, ולראות אותו שלם, ובאור.
בערב החג, נחגוג כולנו עם אהובנו וחברנו את חג השבועות, ולאחר ההכנה של ימי העומר ובמיוחד של השבוע הזה, נבחר לקבל על עצמנו את “התורה”. נתעלה למעמד הר-סיני, ונממש הלכה למעשה את חוקיה הרוחניים, האוניברסליים, כפי שהם שבאים לידי ביטוי גם במגילת רות, שאותה קוראים במהלך ימי החג. מגילה, שהמסר המרכזי שלה, הוא קבלת האחר, הגר, השונה מאיתנו, כאחינו, כאחותנו, כשווה לנו.
לבחור לראות אחרים “באור” – זו המשימה שלנו הערב, השבוע והחודש כולו, וזו הקפיצה הגדולה הרוחנית הקוונטית הגדולה ביותר שנוכל לעשות החודש.
זה אומר לנקות את המראה שלנו, כי מה שאנו נראה באחרים, זה השתקפות של מה שקיים בנו – “אור”.
וזו האמת לאמיתה!
אני מזמינה אתכם להצטרף אלינו לערבי השראה ומדיטציה בכל ראש חודש עברי לאורך השנה. לפרטים והרשמה למדיטציה הקרובה לחצו כאן.