“מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים;   אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.
נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע;   וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.
סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב;   בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.” (תהילים ל”ד)

במסגרת תהליך הצמיחה וההתפתחות שאני עוברת כבר מעל עשור, הצלחתי לשנות הרבה מאוד דפוסים, הרגלים ואמונות, שהרגשתי שאינם מקדמים אותי, ואינם עושים לי ולאחרים בסביבתי, טוב. זה לא היה קל לעשות זאת, משום שההרגלים, הרבה יותר חזקים מאיתנו, ואם אנו קצת נחלשים, פיזית, רגשית או מנטלית, הם מהר מאוד חוזרים לנהל אותנו, ואנו חווים נסיגה בהתפתחות שלנו. השבוע, עם כל המודעות הגבוהה שאני מחזיקה מעצמי שיש לי, ועם כל הרצון שלי לנקות את המחשבות שלי, והשפה שלי מכל טיפת רכילות ולשון הרע, מצאתי את עצמי, ברגע אחד אנושי – עושה מה שלא עשיתי באמת הרבה זמן – מרכלת!!! ומיד אחרי זה, שופטת את עצמי בצורה איומה ממש – איך אני, שמלמדת אחרים לא לעשות זאת, לא עומדת במילה של עצמי, ובלי שום שליטה עצמית, פשוט מרכלת!!!  

אין ספק שזה היה רגע של חולשה, שהתגברתי עליו, ואף סלחתי לעצמי עליו, ובזכותו, החלטתי להתמקד השבוע באחד המפתחות האהובים עלי “להשתמש בכוחן של מילים”.  

אני מודה, שבתהליך שלי, לנצור את לשוני מלדבר רע על אחרים, היה אחד ההרגלים שהכי קשה היה לי לנקות ממני. במשך שנים נלחמתי בצורך הבסיסי הזה, שנדמה כי הוא טבוע בנו חזק כל כך, עד שהצלחתי להכניע אותו, ברוב המקרים. הפסקתי לרכל, וסרבתי אף להקשיב לרכילות על אחרים, (כי בעיני זה אותה שותפות לדבר עבירה). ביקשתי מאנשים שמסביבי, לא להגיד שום דבר רע על חבר/ה משותפת, וכשמישהו כבר סיפר לי משהו רע/שופט על אחר, השתדלתי תמיד לדון אותו לכף זכות, ולמצוא עבורו תמיד נסיבות מקילות כדי לומר עליו משהו חיובי. זו עבודה סיזיפית, יומיומית, ורגעית, לבחור בניקיון הפנימי הזה,  אך בשנים האחרונות הרגשתי שאני הרבה יותר שולטת בצורך הזה, והייתי גאה בכך מאוד שאנשים קרובים התרגלו לכך שאיתי, לא מרכלים.

חברה אחת אפילו אמרה לי שלא כיף איתי, שאני משביתת שמחות, כי חלק מהכיף של הפגישה בין בני אדם, ובטח בין חברות, זה לדבר על אחרים, שצריך לקבל את זה, כי זה כמו טבע שני שלנו, ואם לא נרכל, החיים יהיו די משעממים, ובכלל, על מה יש לנו לדבר אם לא על אחרים? מיותר לציין, שהיום אנו כבר לא חברות טובות כל כך, ונפגשות פחות ופחות, וזה קרה לי באופן טבעי גם עם אנשים אחרים בסביבתי, שלא הפנימו את חשיבות העניין בעיני, וכיום אני מוצאת שאני חיה בסביבה “נקיית רכילות” באופן יחסי, ושהאנשים הקרובים לי, אף הם הפנימו את החשיבות של הנושא, ואמצו את ההרגלים החדשים אף הם.

אז -למה זה כל כך חשוב, לשמור על הניקיון הפנימי הזה, לא להלך רכיל, ולדבר רע על אחרים?

שאלה מצוינת, שאני שאלתי את עצמי, והתשובות שקיבלתי מגוונות ומחברות אותי למפתח שאני רוצה להאיר עליו היום את הזרקור – “להשתמש בכוחן של מילים”. אחד המפתחות העוצמתיים, בכל תהליך של שינוי, התפתחות וצמיחה אישית. מפתח מאסטר, שאם נלמד ונשתמש אפילו רק בו באופן נכון ומקדם, חיינו ישתנו מקצה לקצה, ולטובה!

הנה חמש הסיבות שאני מצאתי למה לא לרכל על אחרים:  

1. כי אם אני חושבת/אומרת משהו רע על אחר – זה קודם כל עובר דרכי, כלומר אני ממלאת את מחשבותי, ואת התודעה שלי במחשבות שליליות אלה, והרעל – מצטבר גם בתוכי ומרעיל אותי בראש וראשונה.

2. כי למילים יש כוח  עצום, שכן גם אלוהים בכבודו ובעצמו, השתמש במילים כדי ליצור את העולם “ויאמר אלוהים…יהי אור, ויהי אור”.  דמיינו חץ, שאתם שולחים אותו למטרה – כך הן המחשבות שלנו, שהופכות למילים, ונשלחות מאיתנו כמו חץ – ופוגעות באדם שעליו אנו חושבים/מדברים. אם החץ מורעל בקצהו – מה יקרה לאדם שהוא יינעץ בו? ולעומת זאת אם החץ מלא באהבה, חמלה ואמפטיה – מה יקרה לאדם שמקבל אותו?

3. כי על פי חוקי הטבע – חוק הקארמה – כל מה שאנו שולחים מאיתנו החוצה, בין אם במחשבה, בדיבור או במעשה – חוזר אלינו כמו בומרנג, ובדרך כלל בעוצמה חזקה יותר. אז חשבו לרגע מה אתם רוצים לשגר מכם לעולם – מחשבות/מילים טובות ומעצימות – שגם יחזרו אליכם, או להיפך?

4. כי מה שאנו רואים וחושבים על האחר – זו השתקפות שלנו עצמנו. האנשים מסביבנו, הם מראות שלנו, שכל מה שאנו רואים בהם לטוב או לרע – קיים למעשה בתוכנו. כלומר בסופו של דבר כל המחשבות/הדיבורים השליליים שלנו על מישהו אחר – הן למעשה המחשבות והדיבורים השליליים שלנו על עצמנו. אפשר לזהות אותם, ובמקום לשלוח אותם כמו חיצים מורעלים לאחרים, פשוט להתבונן במקום הזה בתוכנו, ולהשתמש בכך כדי לרפא את עצמנו.

5. כי אחרי שאנו מרכלים ושופטים אחרים, אולי ברגע הראשון, בהבזק קל, אנו מרגישים, “היי” מסוים, וכוח משכר על פני אחרים (שאנחנו יותר צודקים/חכמים/טובים מהם), וזה גורם לנו להרגיש טוב לגבי עצמנו. אבל הרגע הזה חולף במהרה, וכמה רגעים אחרי כן…ה”היי” הזה הופך מהר ל”ביי”, ואנו נותרים עם תחושה של “גועל” בפנים, שנדבקת בנו, והולכת איתנו לאורך כל היום/השבוע/החודש/השנה, וממנה כבר הרבה יותר קשה להשתחרר. 

3 טיפים ליישום המפתח “להשתמש בכוחן של מילים”:

1. קראו את הפסוק מתהילים, שבתחילת המייל, שמקפל בתוכו את כל התורה כולה מבחינתי. פסוק חשוב שמבהיר לנו, שאם אנו חפצי חיים, עלינו למלא כלל אחד פשוט – שקשור לכוחן של המילים שיוצאות לנו מהפה. החליטו עם עצמכם ש”רק היום לא אשפוט, ולא ארכל על אף אחד”.

2. שינוי הרגלים יותר קל לעשות כשיש תמיכה, ולכן אני מזמינה אתכם לרתום חבר/ה קרובה והיו השומרים האחד של השני, ובכל שאתם מתחילים לרכל- תסכימו להעיר זה לזה, ולהפסיק מידיית. הצהירו בפני קרובי משפחה/חברים שאתם בתהליך של ניקוי המחשבות/הדיבור שלכם, ובקשו את שיתוף הפעולה שלהם – כך גם תעזרו להם!

3. החליפו הרגל רע בהרגל אחר- טוב יותר. בכל פעם שבא לכם לרכל, כשתתפסו את עצמכם או שהחבר/ה יעירו לכם, עצרו מיד, קחו נשימה עמוקה, ובמקום זה שלחו בלב או בקול רם ברכה לאותו אדם. הפוך על הפוך. מכיוון שאין ואקום, ההרגל החדש לאט לאט יתפוס את מקומות וייהפך לטבע החדש שלכם.

מנסיוני, אם הבנתם את חשיבות הנושא, ואם באמת כוונתכם לעשות זאת, תרגלו, התאמנו, בקשו עזרה מאחרים, ומקסימום…זה יצליח!!

כפי ששיתפתי אתכם, גם אני בתהליך, ולעיתים תופסת את עצמי מרכלת, כפי שקרה לי השבוע. ברור שתהיינה “נפילות”, אבל מה שיותר חשוב, זה לקום מהן, לנער אותן, ולהמשיך הלאה במסלול ובדרך שאנו בוחרים לעצמנו, במקום להמשיך לחיות על טייס אוטומטי. והכי חשוב זה לא לכעוס ולשפוט את עצמנו על כך, אלא להיפך, להוקיר את עצמנו על המודעות החדשה, ולסלוח לעצמנו על הטעויות והנפילות שבדרך.

אשמח לשמוע משובים/פידבקים איפה זה פוגש אתכם בחיים?  ואם לכם יש סיבות נוספות למה לא לרכל,  ספרו לי. 

שלכם באהבה, 

אורלי בר-קימה