האם הגיע הזמן לבער את החמ”ץ (חייב/מוכרח/צריך) מהשפה שלכם?
“אני חייבת ללכת לבנק/לעבודה”, “אני מוכרחה להסתפר/לקנות פרחים”, “אני צריכה להגיד לך משהו/לשאול אותך/לסיים את הספר/להחליף לתינוק חיתול”, האם המשפטים הללו מוכרים לכם?
אני יודעת שכן.
המשפטים הללו, שפעם תפסו גם חלק נכבד מחיי ומסגנון הדיבור שלי, נשמעים צורמים כיום לאוזניי.
בכל פעם שאני שומעת מישהו לידי שאומר את המילים אני “צריך”, “מוכרח” או “חייב”, בנוגע לתחום כלשהו בחייו, נדלקת אצלי נורה אדומה, ואז מיד מתעוררת בי הרצון לשים סימן שאלה גדול, ולשאול, האמנם?
כשאנו אומרים על משהו שאנו “צריכים” או “חייבים” לעשות אותו, זה סימן מובהק לכך שאנו פועלים במקרה הזה “על אוטומט”- השכל אומר לנו: “ככה זה בחיים”, “אין לי אפשרות אחרת”, “אין ברירה”, ואז אנו, מונעים מכוח האינרציה, נגררים אחרי הנסיבות, תלויים בדברים שהם חיצוניים לנו, ולא באמת עושים מה שאנו רוצים בחיינו. אז מה הפלא שאנו חוזרים על אותן טעויות, חשים מותשים, ולא מסופקים בחיינו?
האוטומטים הללו הם הרגלים ודפוסים שחוזרים על עצמם, שהובילו אתכם בדיוק למקום שבו אתם נמצאים כיום.
האם אתם רוצים להמשיך להיות בו ?
אם התשובה היא “כן”, דלגו על המשך המאמר, אך אם אתם רוצים להיות במקום אחר, אני מזמינה אתכם לעשות שינוי….ולהתחיל אותו דווקא בשפה ובמילים שבהן אתם משתמשים.
תתפלאו איך שינוי קטן בדרך שבה אתם מדברים, ישפיע מהר מאוד גם על דברים אחרים כמו המחשבות הרגשות והפעולות שלכם- ובעצם על כל “הגישה” שלכם לחיים.
למילים שאנו משתמשים בהם ביום יום, יש כוח, אנרגיה, שיוצרת את המציאות שלנו. כמטפאורה חשבו עליהן
כעל חיצים, שיוצאים מפיכם, ונשאלת השאלה המתבקשת: לאיזה מטרה הם מכוונים?
אני מזמינה אתכם, דווקא כעת, בימים שלפני פסח, (פה…סח) שבהם אנו מטהרים ומבערים את החמ”ץ הפיזי שבביתנו, לקראת החג, לקבל החלטה לנקות ולבער מהשפה שלכם גם כן את החמ”ץ המילולי:
חייב, מוכרח וצריך. מילים אלה מגבילות את המחשבות שלנו, היצירתיות שלנו והאפשרויות שלנו.
הן סוג של שקר, סיפור שאנו מספרים לעצמנו, ואם נבדוק זאת לעומק ונחפש את האמת, הרי נגלה שבפועל אין הרבה דברים שאנו “צריכים” “מוכרחים” ו”חייבים” לעשות בחיינו, ואם אמנה אותם, האצבעות ביד אחת תספיק לי:
כדי לחיות צריך לנשום, לאכול (ולשתות הרבה מים), ואולי גם לקחת תרופות במצבים מסוימים. כל השאר זו שאלה של בחירה.
הזמנה לתרגול וליישום בחיים
הדרך הטובה ביותר לשנות הרגל, היא להחליפו בהרגל אחר, משום שאין ואקום אף פעם במחשבות ובתודעה שלנו. לכן עדיף לבחור בהרגל אחר, חדש, שמקדם ותומך בכם יותר, ולכן אני מציעה שבכל פעם שאתם עומדים לומר את אחת ממילות החמ”ץ לעצור לרגע, ולהחליפה במילים כמו “רוצה” או “בוחר”.
מילים אלה פותחות בפניכם מגוון רחב יותר של אפשרויות בחירה, ומהר מאוד תרגישו שינוי לטובה גם בתחושות שלכם.
ומה יותר סימבולי להוציא את עצמנו מעבדות לחרות דווקא בחג החירות, ולאמן את עצמנו לרצות, ולבחור יותר מאשר להיות מוכרח, חייב או צריך?
מאחלת לכולנו ימים שמחרים של חופש ובחירות חדשות.
הנה סיפור שיעלה בכם חיוך על כוחן של מילים: איינשטיין אמר לצ’פלין: “מה שאני הכי מעריץ באמנות שלך זה את האוניברסליות שבה. אינך אומר מילה – וכל העולם מבין אותך!” . ענה צ’פלין לאיינשטיין: “זה נכון, אבל התהילה שלך גדולה אף יותר: העולם כולו מעריץ אותך למרות, שאף אחד לא מבין מילה ממה שאתה אומר…”
באהבה רבה, אורלי בה-קימה
