“כשהייתי בן חמש, אמא שלי אמרה לי ששמחה היא המפתח לחיים. כשהלכתי לבית הספר שאלו אותי: מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? כתבתי “שמח”, אמרו לי שלא הבנתי את המשימה, אמרתי להם שהם לא מבינים את החיים”. (ג’ון לנון)
מה זה אומר “להיות בשמחה”, ולמה זה כל כך חשוב לנו?
מהן האמונות הלא מודעות שלנו שמונעות מאיתנו לשמוח? ואיך ניתן יותר ויותר להתחבר לתדר של שמחה, בפשטות, אפילו על ידי כך שנשאל החל מהבוקר ובכל בוקר, את השאלה: “מה ישמח אותי היום”? או: איך אני יכולה להפיץ מסביבי יותר שמחה השבוע?”
יש לכם רעיונות?
לא מזמן יצא לי להיות בהרצאה של סוואמי שובמריטה, נציגה של המורה ההודית “אמה המחבקת”, שהגיע לביקור בישראל. בהרצאה שלו הוא דיבר על מציאה וחיבור לייעוד שלנו, ובין היתר קשר זאת לשמחה, כשאמר את המשפט הבא, שלקחתי אותו איתי כצידה לדרך:
“יש שני סוגים של אנשים בעולם: הסוג הראשון הם אנשים שמפזרים שמחה בכל מקום שאליו הם מגיעים. הסוג השני הם אנשים שמפזרים שמחה -כשהם הולכים. לאיזה סוג אתם שייכים?”
ואני לוקחת את השאלה הזו צעד אחד נוסף קדימה ושואלת, לאיזה סוג אתם רוצים להיות שייכים?
על פניו, בתיאוריה, נדמה שהמטרה של כולנו בחיים, זה להיות אנשים מהסוג הראשון, אך בפועל זה לא קורה, כי לא שמנו את ה”שמחה” ככוונה המרכזית שלנו לא תכנתנו את “השמחה” כיעד שאליו אנו רוצים להגיע בג’י.פי.אס הפנימי שלנו.
אנו חיים ומתנהלים בעולם הזה, במין “זהות בדויה” שאנו מכנים אותה “אני” שהתרגלנו לחשוב ולהאמין שהיא מי שאנו באמת. בדרך כלל אנו מזהים את עצמנו עם הגוף שלנו, עם המיינד והמחשבות שלנו, עם הרגשות שלנו, עם הכובעים השונים והתפקידים שלנו, או עם הרכוש והדברים שצברנו בחיינו.
אך, האם זה מי שאנו באמת? האם אלה הדברים שיגרמו לנו להיות בשמחה אמיתית?
אני יכולה לומר לכם מניסיוני האישי בשנים האחרונות, בתהליך ההתפתחות שלי, שרק כשלמדתי להיות בשקט לכמה רגעים, לעצור את כל ‘הרעש המוחי’ שיצרתי, והתבוננתי פנימה לעומק הבנתי שכל הדברים הללו, הם זמניים, חולפים ומשתנים. אמנם לעיתים הם סיפקו לי הנאה רגעית, אך בסופו של דבר נשארתי בתחושה של חוסר שמחה, חוסר סיפוק ותסכול, משום שהפכתי להיות תלויה בהם.
כי הדברים הללו שאנו מזדהים איתם בטעות, משאירים אותנו קטנים, מוגבלים, כלואים בבית סוהר פנימי שיצרנו, ובעיקר – מרחיקים אותנו מלשמוח ולהיות אנחנו, כפי שבאמת נועדנו להיות.
הגורם מספר אחד לשמחה, הוא ההיזכרות והחיבור למהות האמיתית שלנו, לניצוץ האלוהי הנצחי, שמסתתר מתחת לכל הקליפות ולמסכי העשן, שהתרגלנו לחשוב ולהאמין שהם מי שאנו באמת. רק אז- כשאנו “יודעים את עצמנו”, אנו גם יכולים לממש את עצמנו, ולמלא את התפקיד המיוחד שלנו, את השליחות שלנו בעולם, ולחוות את השמחה והאהבה האמיתית שהיא אנחנו.
רק כשנתחבר למהות האמיתית הפנימית, הנצחית והבלתי משתנה. רק כשנכיר במהות האלוהית שבנו, ובטבע האמיתי שלנו. רק כשנתחבר לכשרונות שלנו ונמלא את הייעוד שלנו נוכל לחוות שמחה ואהבה אינסופית וחופש בלתי מוגבל – וזוהי המשמעות האמיתית של המסע שלנו כאן כרוח, שחיה בעולם ובגוף הפיזי.
לפרטים והטרפות לקהילת המדיטציה שלנו
והרשמה לערב מדיטציה החודשי לחצו כאן
