להשתמש בכוחן של מילים

למילים יש כוח.

כבר במקורות נאמר "מוות וחיים ביד לשון", ובסיפור הבריאה המילים קודמות למעשה: "ויאמר אלוהים יהי אור — ויהי אור."

אנחנו יודעות שמילים שאנחנו אומרות לאחרים יכולות לחזק, לעודד, לנחם ולאהוב — והן יכולות גם לפגוע ולהקטין.

אבל מה לגבי המילים שאנחנו אומרות לעצמנו?

לפעמים אנחנו מדברות אל עצמנו בדרך שלעולם לא היינו מדברות לאדם שאנחנו אוהבות:

• "איזו מטומטמת אני."
• "שוב הרסתי הכול."
• "מה לא בסדר איתי?"
• "אני לא מספיק טובה."

הקול הזה יכול להיות כל כך מוכר, שאנחנו אפילו לא שמות לב אליו.

אבל אם אנחנו רוצות לחיות ביותר אהבה — אולי המקום הראשון להתחיל בו הוא השפה הפנימית שלנו.

אני, אהבה בתנועה

בשנים האחרונות בחרתי לקרוא לרטריטים שאני מובילה "אני, אהבה בתנועה".

השם הזה מבטא עבורי משהו שהוא הרבה מעבר לרטריט.

הוא מזכיר לי שאהבה עצמית אינה רק רעיון יפה או משהו שאנחנו אמורות "להרגיש".

אהבה היא תרגול. היא דרך להיות עם עצמנו.

ואחת הדרכים הפשוטות והעמוקות לתרגל אותה היא דרך המילים שאנחנו בוחרות לומר לעצמנו.

דווקא כשקשה לנו.

• כשאנחנו טועות.
• כשמשהו לא מצליח.
• כשאנחנו מפחדות.
• כשאנחנו מאוכזבות מעצמנו.
• כשאנחנו מרגישות שלא עשינו מספיק או שאנחנו לא מספיק.

דווקא שם אפשר לעצור ולשאול:

איך הייתי מדברת עכשיו למישהי שאני באמת אוהבת?

במקום:

"איך שוב עשיתי את זה?"

אפשר לומר:

"טעיתי. אני לומדת."

במקום:

"מה לא בסדר איתי?"

אפשר לשאול:

"מה אני צריכה עכשיו?"

במקום:

"אני לא מספיק טובה."

אפשר לומר:

"אני עושה את הטוב ביותר שאני יכולה ברגע הזה."

למילים יש גם כוח לרפא

מילים אינן קסם, והן אינן מוחקות כאב.

אבל מילים יכולות להיות חלק מתהליך של ריפוי פנימי.

כשאנחנו מפסיקות לדבר אל עצמנו בשפה של ביקורת, אשמה ושיפוט ומתחילות לפתח בתוכנו קול אוהב וחומל יותר — משהו ביחסים שלנו עם עצמנו יכול להשתנות.

במקום להיות כל הזמן במאבק עם עצמנו, אנחנו לומדות להיות לצד עצמנו.

• לנחם.
• לעודד.
• לסלוח.
• לחזק.
• להזכיר לעצמנו שאנחנו ראויות לאהבה גם כשאנחנו לא מושלמות.

זו לא חשיבה חיובית בכוח.

זו שפה של אהבה וחמלה.

ואולי גם זו משמעותה של אהבה בתנועה:

להפוך את האהבה ממילה — לדרך שבה אני מתייחסת לעצמי.