לבקש עזרה

אחד הדברים שחזרו שוב ושוב בסיפורי השינוי שפגשתי לאורך השנים הוא הכוח של תמיכה אנושית.

בתקופות של שינוי אנחנו זקוקות לאנשים סביבנו.

• חברה שמקשיבה.
• בן או בת זוג שתומכים.
• משפחה.
• קהילה.
• מורה, מטפל או אשת מקצוע.
• ולפעמים פשוט אדם אחד שמאמין בנו ברגע שבו אנחנו מתקשות להאמין בעצמנו.

לבקש עזרה אינו סימן לחולשה

לפעמים נדרש הרבה יותר אומץ לומר:

• קשה לי.
• אני לא יודעת.
• אני צריכה עזרה.

לבחור את האנשים שאני מקשיבה להם

לא כל אדם שאנחנו אוהבות הוא בהכרח האדם הנכון להתייעץ איתו בכל דבר.

לפעמים דווקא אנשים קרובים אלינו מגיבים מתוך הפחדים שלהם, מתוך ניסיון החיים שלהם או מתוך רצון אמיתי להגן עלינו.

הם יכולים לאהוב אותנו מאוד — ובכל זאת להחליש את הביטחון שלנו בדרך שבחרנו.

אין צורך בהכרח להתרחק מהם. אפשר להמשיך לאהוב אותם — ופשוט לבחור לא להתייעץ איתם בנושא שבו אנחנו זקוקות כרגע לעידוד, לאמון ולתמיכה.

ובמקביל, כדאי לטפח סביבנו אנשים שמאפשרים לנו לגדול. אנשים שמקשיבים בלי למהר לשפוט, ששמחים בשמחתנו, שמאמינים בנו ומוכנים ללכת לצדנו חלק מהדרך.

ליצור רשת תמיכה

אני אוהבת לחשוב על האנשים האלה כעל רשת תמיכה.

אנחנו עדיין אלה שעושות את הדרך, אבל כשהדרך נעשית קשה, יש מי שיכול להזכיר לנו שאנחנו לא לבד.

ולא תמיד אדם אחד צריך לתת לנו הכול.

• עם חברה אחת אפשר לשתף את הלב.
• מאדם אחר לקבל עצה מקצועית.
• עם מישהי אחרת לצחוק ולהתאוורר.
• ובתקופות מסוימות נכון גם לפנות לעזרה מקצועית.

החוכמה היא לדעת מה אני צריכה — וממי נכון לי לבקש את זה.

להסכים גם לקבל

יש עוד צד לבקשת עזרה:

להסכים לקבל אותה.

רבות מאיתנו רגילות להיות אלה שנותנות, עוזרות, מחזיקות ודואגות לאחרים.

אבל גם קבלה היא תרגול.

• להסכים שמישהו יעזור לי.
• להסכים להישען לרגע.
• להסכים לא לדעת הכול ולא לעשות הכול לבד.

אנחנו זקוקות לאיזון בין נתינה לקבלה.