להפוך קושי ליתרון

כולנו פוגשות במהלך החיים תקופות שלא בחרנו בהן.

משבר. אובדן. פציעה. כישלון. פרידה. שינוי שלא רצינו. דלת שנסגרת דווקא כשכל כך רצינו שתיפתח.

פעם כתבתי שהקשיים בחיינו הם ״מתנות עטופות בנייר זכוכית״.

היום הייתי מדייקת את זה.

לא כל קושי הוא מתנה. יש דברים שכואבים. יש דברים שלא היינו בוחרות לעבור. ולא תמיד צריך למהר לחפש בהם את ״הטוב״.

אבל עם הזמן, לפעמים מתגלה שדווקא מתוך המקומות שבהם נשבר משהו — יכולה להיפתח דרך חדשה.

לא בגלל שהקושי היה טוב. אלא בגלל מה שאנחנו בוחרות לעשות איתו.

מה שקרה לי — ומה שאני עושה מכאן

אני מכירה את זה גם מהחיים שלי.

בשנת 2020 עברתי תאונת טוסטוס קשה. היד והכתף השמאלית שלי נפגעו באופן משמעותי, ונכנסתי לתהליך ארוך של שיקום.

לא ביקשתי את התאונה הזאת. בוודאי שלא ראיתי בה ״מתנה״ כשהיא קרתה.

אבל בתוך תהליך הריפוי פגשתי את הצ׳יקונג והתוודעתי לדרך חדשה ועמוקה של עבודה עם הגוף, עם הנשימה, עם התודעה ועם אנרגיית החיים — הצ׳י — וגיליתי בתוכי אפשרויות שלא הכרתי קודם.

הדרך הזאת הפכה עם הזמן לחלק משמעותי מחיי, ובהמשך גם למה שאני מלמדת ומעבירה לאחרים.

האם הייתי חייבת לעבור תאונה כדי להגיע לכאן? אני לא יודעת. אבל התאונה קרתה. והיום אני יכולה להסתכל לאחור ולראות שמהמקום הכואב הזה צמח משהו חדש.

קושי יכול להיות נקודת מפנה

כשמשהו משתבש, השאלה הראשונה שלנו היא בדרך כלל: למה זה קרה לי? זו שאלה אנושית.

אבל לפעמים, אחרי שאנחנו נותנות מקום לכאב, אפשר להוסיף שאלה אחרת:

ומה עכשיו?

מה אני יכולה ללמוד על עצמי מתוך מה שקרה? איזה כוח אני מגלה בי? מה כבר לא מתאים לי? מה אני רוצה לעשות אחרת? האם יש כאן משהו שמבקש להשתנות?

ולפעמים השאלה היא אפילו: מה יכול לצמוח מכאן שלא היה יכול לצמוח קודם?

אין חובה למצוא תשובה. לפעמים אנחנו פשוט צריכות לעבור דרך הקושי. אבל כשמגיע הזמן, אפשר לבדוק אם לצד הכאב התחיל לצמוח גם משהו חדש. ואולי אפילו למצוא שם הזדמנות או דרך חדשה ללכת בה.

ומה לגבי הפחדים שלנו?

לא כל הקשיים מגיעים מבחוץ. לפעמים מה שעוצר אותנו הוא פחד.

פחד להיכשל. פחד להיחשף. פחד לומר מה אנחנו באמת רוצות. פחד לעשות משהו בפעם הראשונה. פחד משינוי.

הנטייה הטבעית שלנו היא להתרחק ממה שמפחיד אותנו. אבל לפעמים דווקא שם נמצאת הדלת הבאה.

לא צריך להסתער על הפחד. אפשר להתקרב אליו בעדינות. צעד אחד. נשימה אחת. פעולה קטנה אחת שמרחיבה מעט את הגבול של מה שהיה אפשרי עבורי עד היום.

הזמנה לתרגול — מה יכול לצמוח מכאן?

בחרי קושי או אתגר שאת מתמודדת איתו עכשיו. לא בהכרח את הדבר הכואב ביותר בחייך. בחרי משהו שאת מרגישה שיש לך כרגע מרחב להתבונן בו.

כתבי:

• מה קשה לי כאן באמת?
• מה הדבר הזה מעורר בי?
• מה נמצא בשליטתי — ומה אינו בשליטתי?
• איזה כוח או יכולת אני נדרשת לפתח עכשיו?
• מה אני יכולה לעשות אחרת ממה שעשיתי עד היום?
• מהו צעד אחד קטן שאני מוכנה לעשות השבוע?

ולבסוף:

אם יום אחד אסתכל אחורה על התקופה הזאת — מה הייתי רוצה לגלות שצמח בי מתוכה?

תרגול בגוף — למצוא את הקרקע

כשקשה לנו, אנחנו לא תמיד צריכות מיד ״לפתור״ את הקושי. לפעמים הדבר הראשון שאנחנו צריכות הוא למצוא שוב קרקע.

עמדי בנוחות. הרגישי את שתי כפות הרגליים על האדמה. כופפי מעט את הברכיים והרפי את הכתפיים. נשמי לאט.

דמייני שהאדמה שמתחתייך יציבה ותומכת בך. עם כל נשיפה הרפי מעט מהמאמץ. עם כל שאיפה הרגישי שאת מקבלת עוד מעט כוח.

ואמרי לעצמך בשקט:

אני כאן.
אני נושמת.
אני לא חייבת לדעת עדיין איך הכול יסתדר.
אני יכולה לעשות את הצעד הבא.

הישארי כך כמה נשימות. לא כדי להעלים את הקושי. אלא כדי להזכיר לגוף וללב שיש בתוכך גם מקום יציב שממנו אפשר לפגוש אותו.