למה אני קוראת לה "מטרה ראויה"?
כי זו אינה עוד משימה ברשימת המטלות שלנו.
מטרה ראויה היא כיוון שאנחנו בוחרות לעצמנו — משהו שחשוב לנו באמת, מעורר בנו התרגשות ומזמין אותנו לצמוח, להתפתח ולעשות צעדים שאולי עדיין לא עשינו.
אחרי שבמפתח הקודם הסכמנו להיות לרגע באי־ודאות, להרפות מהצורך לדעת הכול ולפנות מקום לחדש — עכשיו אפשר לשאול:
לאן אני רוצה לנוע מכאן?
לא כדי לשלוט בכל מה שיקרה.
אלא כדי לתת לעצמי כיוון.
כמו מגדלור שמאיר מרחוק ומזכיר לי לאן אני מבקשת לשוט, גם כשהדרך משתנה.
שלוש איכויות של מטרה ראויה
1. היא ברורה
ככל שאני יודעת בצורה ברורה יותר מה אני רוצה, קל לי יותר לזהות את הצעדים שיכולים לקרב אותי אליו.
לא חייבים לדעת מראש את כל הדרך.
מספיק לדעת לאיזה כיוון אני רוצה לנוע.
אפשר לשאול:
מה אני באמת רוצה ליצור, לשנות או לחוות בחיי?
2. היא מרגשת אותי
מטרה ראויה אינה רק רעיון שנשמע טוב בראש.
יש בה משהו שאני יכולה להרגיש בגוף.
- אולי התרחבות בבית החזה.
- ניצוץ בעיניים.
- חיוך.
- פרפרים בבטן.
- תחושה של חיות ואנרגיה.
הגוף יכול לעזור לנו להבחין בין מטרה שאנחנו חושבות שאנחנו "צריכות" לרצות — לבין משהו שבאמת חי בתוכנו.
וכשמגיעים בדרך קושי, ספק או עייפות, החיבור ל"למה" שלנו יכול להזכיר לנו מדוע בחרנו לצאת לדרך.
3. היא מזמינה אותי להתרחב
מטרה ראויה נמצאת בדרך כלל קצת מעבר למה שכבר מוכר ונוח לי.
לא מפחידה עד כדי שיתוק — אבל גם לא כל כך בטוחה וצפויה שאין בה שום תנועה חדשה.
היא עשויה לבקש ממני ללמוד משהו, לבקש עזרה, להעז להיראות, לשנות הרגל, לפתח יכולת חדשה או לעשות משהו שמעולם לא עשיתי.
לא כדי להפוך ל"גרסה טובה יותר" של עצמי.
אלא כדי לגלות עוד ממה שכבר נמצא בי ומבקש להתממש.
המטרה היא מצפן — לא שוט
החיים שלנו מלאים ברעשים.
- משימות.
- מחשבות.
- פחדים.
- טלפונים.
- אנשים שצריכים מאיתנו משהו.
- דברים דחופים שדורשים תשומת לב.
ובתוך כל אלה קל מאוד לאבד קשר עם מה שבאמת חשוב לנו.
המיקוד במטרה מחזיר אותנו לכיוון שבחרנו.
אבל היום חשוב לי להוסיף משהו שלא תמיד ידעתי בעבר:
מטרה אינה חוזה נוקשה עם החיים.
- מותר לה לשנות צורה.
- מותר לנו לגלות בדרך משהו שלא ידענו כשהתחלנו.
- מותר לעצור, לחשב מסלול מחדש ואפילו לבחור מטרה אחרת.
אנחנו מכוונות את הדרך — אבל איננו חייבות לשלוט בכל פרט בה.
אנחנו עושות את שלנו, פועלות, מתקדמות — ומשאירות גם מקום לחיים לפגוש אותנו.
הזמנה לתרגול — תמונת העתיד שלי
מצאי לך כמה דקות של שקט.
שבי בנוחות, עצמי את העיניים וקחי כמה נשימות עמוקות.
דמייני שאת פוגשת את עצמך בעתיד.
זה יכול להיות בעוד שלוש, חמש או עשר שנים — בחרי את המרחק שמרגיש לך נכון.
אל תנסי "לראות נכון".
פשוט אפשרי לדמיון להיפתח.
- איפה את?
- איך נראים החיים שלך?
- מה את עושה?
- איך נראה היום שלך?
- מי נמצא סביבך?
- מה יש בחייך יותר?
- מה כבר אינך סוחבת איתך?
- ובעיקר — איך את מרגישה?
נסי לחוות את התמונה דרך החושים.
- מה את רואה?
- מה את שומעת?
- מה את מרגישה בגוף?
איזו איכות קיימת בחיים האלה — חופש? אהבה? בריאות? יצירה? משמעות? שקט? שפע? שמחה?
כעת פקחי את העיניים וכתבי את מה שעלה.
בלי לערוך ובלי לבדוק מיד אם זה "אפשרי".
מהמראה הגדול לצעד הקטן
מתוך תמונת העתיד שלך, כתבי את הדברים שהיית רוצה ליצור, לחוות או להגשים בתחומים השונים של חייך.
אין צורך להגיע דווקא ל־20 מטרות.
כתבי את מה שבאמת משמעותי לך.
עברי על הדברים שכתבת ושאלי לגבי כל אחד מהם:
- מה כאן באמת שלי?
- מה הכי מרגש אותי עכשיו?
- מה מרגיש חי בגוף כשאני חושבת עליו?
- מה, אם יקרה, ייצור עבורי שינוי משמעותי?
ומתוכם בחרי מטרה אחת שאת רוצה לתת לה עכשיו יותר תשומת לב ואנרגיה.
כתבי אותה במשפט ברור.
אפשר להוסיף זמן או תאריך אם זה מתאים למטרה — אבל לא כל חלום זקוק לדדליין.
ועכשיו שאלי את השאלה החשובה ביותר:
מהו צעד אחד ממשי שאני יכולה לעשות כדי להתחיל לנוע לכיוונה?
- לא בעוד שנה.
- לא "כשיהיה לי זמן".
צעד קטן שאפשר לעשות עכשיו או במהלך השבוע הקרוב.
כי חזון נותן לנו כיוון.
אבל התנועה מתחילה בצעד.
תרגול בגוף — להרגיש את הכיוון
עמדי בעמידת ווּ־ג'י נינוחה.
עצמי את העיניים וקחי כמה נשימות.
העלי בדמיונך את המטרה שבחרת.
אל תחשבי כרגע איך תגיעי אליה.
רק דמייני לרגע שהיא כבר חלק מחייך.
שימי לב לגוף.
- איך את עומדת כשאת חיה את המציאות הזאת?
- איך את נושמת?
- מה קורה בבית החזה?
- בבטן?
- בפנים?
אפשרי לתחושה להתפשט בגוף.
כעת הניחי ידיים על הלב ואמרי לעצמך בשקט:
זה הכיוון שאני בוחרת.
קחי נשימה.
ואז שאלי:
מהו הצעד הבא שלי?
אל תחפשי עשרה צעדים.
רק אחד.
הקשיבי למה שעולה.
לקחת איתך השבוע
אני בוחרת את הכיוון שלי,
מתמקדת במה שחשוב לי באמת,
ועושה בכל פעם את הצעד הבא.